היסטוריה של המצאות ופיתוח של טכנולוגיית סרטי רנטגן דנטלית

רדיוגרפיה דנטלית הומצאה בשנת 1896, שנה אחת בלבד לאחר גילוי קרני רנטגן כלליות. היא הייתה חלוצה באבחון בעזרת תמונה בתעשיית השיניים.

רופא השיניים הגרמני אוטו ווקהוף עשה את צילום הרנטגן הראשון אי פעם של שיניים אנושיות עם לוחית צילום זכוכית. החשיפה היחידה נמשכה עד 25 דקות. בפעם הראשונה, רופאים התאפשרו לצפות במבנים פנימיים של שיניים כולל עששת שיניים ומורפולוגיה של השורשים. פריצת דרך זו נטשה לחלוטין את האבחנה בסגנון הישן שהסתמכה אך ורק על ניסיון ידני.

ציר זמן מפתח מפתח

שנות ה-20: מכשירי רנטגן דנטליים בגודל קומפקטי הושקו והפכו בהדרגה לפופולריות במרפאות שיניים פרטיות.

שנות ה-80: רדיוגרפיה דיגיטלית של שיניים נוצרה, והפחיתה את החשיפה לקרינה בלמעלה מ-80 אחוזים.

לאחר 2000: קונוס-קרן טומוגרפיה ממוחשבת (CBCT) זכתה לשימוש נרחב, והעניקה תצוגות תלת-ממדיות של מבני שיניים ועצם הלסת.

הרנטגן הדנטלי הנפוץ בגודל קטן במרפאות מודרניות מתייחס לסרט הפריאפיקלי לבדיקת שן אחת. לעומת זאת, צילומי רנטגן פנוראמיים לוכדים את המשנן המלא בצילום אחד. טכנולוגיית הדמיה דנטלית ממשיכה להתפתח. מרפאות שיניים מתקדמות רבות מאמצות כעת סורקים תוך-אורליים לבניית דגמי שיניים תלת מימדיים ללא רדיוגרפיה של רנטגן.